להיות סופר.
אני מרגישה שלהיות סופר, נתפס בעיניי אחרים מאוד שונה ממה שזה בפועל אולי אני חוטאת להילה של הדבר, אבל אני באמת מאמינה שכל מי שרק רוצה, יכול להיות סופר כי להיות סופר משמעו פשוט לכתוב, ולא להפסיק, לא להתייאש. לא לזרוק, לא למחוק, לשמור את הרעיונות שלך ולתת להם לצאת, בלי פחד. וכל מי שיתמיד בכך, יגלה עד מהרה שהעמודים מצטברים, לפרקים, ולספרים, ושהוא/היא כבר סופר/ת אני קמה בבוקר עם החלטה לכתוב אבל אז קורים כל מיני דברים אני רוצה לעשות יוגה, ורוצה לצאת אל הטבע, ואני רוצה לעשות ספורט, ולהכין ארוחת בוקר בריאה וטעימה.. ועוד כל מיני דברים שמרגיש לי שמצריכים את האנרגיה של הבוקר וגם בכתיבה יש כמה דברים לכתוב;* יש לכתוב לעצמי כדי להנתקות מעצמי לקראת יום חדש, ויש לכתוב לצורך הודיה והבאת וייב חיובי של שפע לחיים, יש לכתוב לצורכי עבודה, ויש לכתוב ספר, יש לכתוב מיילים ויש לכתוב הודעה בפלאפון ובפייסבוק, ואולי ייצא לו איזה שיר שאשלח לחברה טובה כדי לספר מה עובר עלי.. יש כל כך הרבה דברים לכתוב, ודברים לעשות, שלפעמים אני מוצאת את עצמי מקפואה מול המסך, רואה מה אחרים עושים דרך הפייסבוק במקום לעשות, במקום לחיות את החיים שלי. אבל זה חלק מהלהירגע שלי, כי כדי לכתוב צריך להירגע. אבל כשנרגעים מול הפייסבוק, נשאבים לעולם של אי עשייה. ומצד שני, עולם של אחרים גם יכול לעורר השראה לכתיבה.. אז אתם מבינים? זה כמו ביצה ותרנגולת, מילכוד 22, מערבולת של רוגע ויצירה, עד לשיטפה הבאה. השטיפה הבאה באה אחרי ההעמסת יתר זאת שטיפה עצמית מעצמי, שנעשית דרך כתיבה אחרי שבזבזתי או לא בזבזתי את הזמן בפייסבוק, אחרי שעשיתי או לא עשיתי, תיעלתי או לא תיעלתי נכון את האנרגיה של הבוקר, אחרי שכעסתי על עצמי או ויתרתי לעצמי, אהבתי את עצמי או לא אהבתי את עצמי בכלל - אחרי כל אלה אני מרגישה שאני חייבת שטיפה טובה שטיפה טובה של מילים שיזרמו לי מהראש לידיים, מחשבות שיפרדו ממני כשאניח אותם על הדף ואפרד מהם לשלום בחיוך ובהבנה את הספונז'ה הזאת אני עושה בערב, או בבוקר. תלוי כמה פסולת צברתי, ותלוי איזה סוג של פסולת, כבדה או קלה, עלי או על אחרים. פסולת מהסוג של האשמה עצמית היא הפסולת הכי כבדה, ואם לא נפטרים ממנה מהר, היא עושה בלגן בצנרת וחוסמת את האנרגיות הטובות מלהיכנס ככה שלפעמים קורה שאני רק חופרת לעצמי, על עצמי, על מה שקורה, ועל מי שאני חושבת שאני. ולפעמים כותבת על דברים אחרים.. לא, זה שקר. לא משנה עד כמה רחוק אנסה להתרחק, לא אצליח לכתוב משהו שהוא נטו לא אני ואני חושבת שככה כל כותב מנסה להתרחק מהצרות שלו ולכתוב על עולמות חדשים, עד שהוא מגלה שאי אפשר לכתוב על משהו שלא מעניין אותו, ושכל מה שמעניין זה מה שקשור אליו. קשור אלינו מי שינסה לריב עם עצמו ולכתוב מרוחק הרחק הרחק בעולם לא שלו, יצליח בעזרת תחקירים ועבודת שטח טובה, אבל מה - הוא ישעמם את עצמו, לא יכתוב בתשוקה. כי אין חזקה כמו התשוקה שלנו לנסות לפצח מי אנחנו והכל כאן נכתב לפי דעתי ובמאמר מוסגר, והדבר הכי גרוע שתכתבו שווה יותר מהדבר הכי טוב שלא כתבו, ואין ספק בכלל שאין דרך אחת שנכונה להגיע לכל מקום, וגם לכתיבה רק רציתי לשתף את הדרך שלי, ולקוות שאולי היא תעזור גם לאחרים עוד על "הדרך שלי לכתיבה", אני מעבירה בסדנאות יומיות, סדנאות של יומיים, ובאופן פרטי (ובאהבה גדולה אם זה מעניין אתכם, אז תתקשרו 0523656389 או תכתבו לי noganog4@gmail.com עוד 60 תרגילי כתיבה ו 60 טיפים לכתיבה, אפשר למצוא ב"יומן לעידוד הכתיבה והיצירה" שיצרתי, בלינק הבא https://www.mimoona.co.il/Projects/2904 היומן יגיע לכל מי שישלם עליו (ב"תמורות" של הפרוייקט בלינק למעלה) *גם אם לא* נגיע לסכום הרצוי *קראתי באיזה כתבה שכבר לא משתמשים בסימן הפיסוק ; אני דווקא משתמשת בו תמיד, ועכשיו מתחשק לי להשתמש בו עוד יותר
